חברת נאות ארז לבנין והשקעות בע"מ תשיב לרוכש דירה כספים עודפים ששילם לה

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ד"ר א' רבינוביץ ברון) מיום 10.09.2006 (ת"א 14742/01), שבו התקבלה תביעת המשיב והמערערים חויבו לשלם 178,831 ש"ח, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, וכן הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

1.         רקע

(א)        המערערת 1, נאות ארז לבניין והשקעות בע"מ (להלן: " המערערת") היא חברה       קבלנית העוסקת בבניית דירות מגורים.

(ב)        המשיב, מר מימון בראון (להלן: " המשיב"), התקשר עם המערערת בהסכם מיום 05.06.1997 (להלן: " ההסכם"), שעל פיו רכש ממנה דירה בת שלושה חדרים וממ"ד בבית שבנתה ברחוב ז'בוטינסקי 10 בנתניה. המערער גרש את אשתו זמן מה לפני כריתת ההסכם ועזב את עיר מגוריו ירושלים.

            ההסכם נכרת במשרדו של עו"ד בוקששתר, בא כוחם של המערערים באותה עת, לאחר שימים אחדים קודם לכריתתו חתמו הצדדים להסכם על זיכרון דברים במשרדה של האדריכלית גב' אווה צרפתי - קרובת משפחה של המשיב.

            בסעיף 7 בהסכם התחייב המשיב לשלם למערערת 850,000 ש"ח - תמורה כוללת עבור הדירה ומקום חנייה בחצר. התמורה הייתה אמורה להשתלם כדלקמן: 510,000 ש"ח לא יאוחר מיום 10.06.1997; 170,000 ש"ח לא יאוחר מיום 01.07.1997 ו - 170,000 ש"ח ביום 08.07.1997 - במעמד מסירת החזקה והמפתחות למשיב.

גרסת המשיב בכתב התביעה

(ג)        בכתב התביעה טען המשיב שנדרש והסכים לשלם במזומן חלק מהתמורה בסכום של 130,000 ש"ח, לידי המערער 2 - מר פרדי זנזורי (להלן: " המערער"), שהוא בעל השליטה במערערת. במעמד כריתת ההסכם הוא התחייב לשלם 130,000 ש"ח במזומן, שמתוכם שילם 100,000 ש"ח בתוך מעטפה שנמסרה לידי המערער, כשיצאו הצדדים למסדרון במשרד עו"ד בוקששתר, בזמן שנעשו תיקונים בנוסח הסכם.

            לאחר מכן הוסיף המשיב ושילם לידי המערער 30,000 ש"ח במזומן (סעיף 4 בכתב התביעה), במהלך פגישתם בבית קפה. הוא עשה כן אף על פי שימים ספורים קודם לכן, הגיע המשיב להחליף את המנעול בדירה והמערער התרגז על כך ואף תקף אותו.

(ד)        במעמד שבו חתמו הצדדים על ההסכם, נטל המערער את פנקס ההמחאות של המשיב ומילא את הסכומים שבהם חב המשיב לפי ההסכם בארבע המחאות של בסכום כולל של 850,000 ש"ח. המשיב גרס שהיה על המערער לרשום סכום כולל של 720,000 ש"ח, בהתחשב בכך שכבר קיבל לידיו באותו מעמד 100,000 ש"ח במזומן, ועתיד היה לקבל סמוך לאחר מכן סכום נוסף של 30,000 ש"ח. המערער ניצל את תמימותו, אמונו ומצוקתו של המשיב שלא שת ליבו לסכומים שנרשמו (סעיפים 7-5 לכתב התביעה).

(ה)        ימים ספורים לאחר מכן גילה המשיב את מעשה המערער, ופנה למערער ודרש כי יחזיר לו 130,000 ש"ח ללא דיחוי. אכן למחרת היום שלח המערער את חברו הטוב, מר משה מנחם כשליח מטעמו, אשר העביר למשיב 10,000 ש"ח ע"ח הסכום המגיע לו, והבטיח כי יתרת הסכום תוחזר למשיב, מייד עם שובו של המשיב מנסיעתו הקרובה לארה"ב. כזאת לא נעשה (סעיף 8 לכתב התביעה).

(ו)         משכך הגיש המשיב תביעתו לבימ"ש קמא ובה תבע השבת 120,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה למדד וריבית, אשר הסתכמו נכון ליום הגשת התביעה ב - 178,831 ש"ח, וכן סכום נוסף של 50,000 ש"ח בגין עגמת הנפש והטרדה שנגרמו לו.

ההגנה

(ז)         המערערים טענו להגנתם כי המשיב לא שילם תשלום כלשהו במזומן, מעבר לתשלומים ששילם באמצעות ארבע ההמחאות.

            מר משה מנחם פגש במשיב, אשר סיפר לו שהמערער דורש ממנו לשלם כספים נוספים עבור שינויים בדירה, וכי לא נותר לו כיצד לממן נסיעה לילדיו שבארה"ב. מר מנחם פגש במשיב למחרת היום ומשך מחשבונו בנוכחותו 10,000 ש"ח, ושניהם סרו אל משרדו של עו"ד בוקששתר. לאחר שחתם המשיב על מסמך שבו הצהיר כי אין לו טענות כלפי המערערת, נתן לו מר מנחם את הסכום שמשך. סכום זה שולם למשיב שלא בידיעתו או על דעתו של המערער, שהשיב לחברו את התשלום לאחר מכן (סעיף 4 לפסק הדין).

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)        בפתח פסק הדין ציין בית משפט קמא שאין חולק שמלוא המחיר החוזי של הדירה שולם באמצעות ההמחאות, שאת הסכומים הנקובים בהן רשם המערער.

            בית משפט קמא דחה את גרסת המערערים, שההמחאות מולאו ונמסרו במהלך הפגישה אצל גב' אווה צרפתי במשרדה, עת חתמו הצדדים על זיכרון הדברים. העובדות באשר להמחאות לא היו זכורות לגב' צרפתי כלל. בית המשפט מצא אפוא שההמחאות מולאו במעמד החתימה על ההסכם.

(ב)        בית המשפט קיבל כמהימנה את עדותו של המשיב על כי שילם לידי המערער כסף מזומן. בעניין זה הוגשו לבית המשפט, בהסכמת המערערים, ההודעה שמסר המשיב ברשויות המס ופרוטוקול עדות שמסר במסגרת תיק פלילי המתנהל נגד המערער. כן הוגש אישור, שהוצג לרשויות המס, שעל פיו ביום חתימת ההסכם משך המשיב 100,000 ש"ח מסניף בנק דיסקונט בירושלים. בית משפט קמא ראה באישור זה ראיה בעלת משקל המחזקת את גרסת המשיב, כי שילם למערערים 100,000 ש"ח במזומן. לכך הוסיף בית המשפט את העובדה שההמחאות הראשונות שמשך המשיב נרשמו ליום 10.06.1997, חמישה ימים לאחר החתימה על ההסכם; הדבר מסביר לדעת בית המשפט מדוע לא שילם המשיב תשלום כלשהו בהמחאה שזמן פירעונה ביום כריתת ההסכם.